פסק-דין בתיק ת"א 37357-01-11
|
ת"א בית משפט השלום ירושלים |
37357-01-11
30.1.2013 |
|
בפני : שושנה ליבוביץ |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: גיל רפואה |
: המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול בע"מ |
| פסק-דין | |
1. התובע יליד 14.8.74 נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.2.09. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות התאונה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק.
הנכויות הרפואיות
2. בעקבות התאונה התובע סבל מחבלה מינורית בפניו אשר גרמה לשבר באפו. יומיים לאחר התאונה פנה התובע לחדר מיון בשל כאבי ראש, הקאות וסחרחורות ושוחרר לביתו באותו יום. בשל השבר באפו נזקק התובע לטיפול של קיבוע השבר. לאחר שהקיבוע הוסר, צוין בבדיקת ביקורת כי מחיצת האף סוטה מעט לימין. בביקורת נוספת שנערכה לתובע צוין כי הוא "סובל מנחיר ימין סתום מושך באף". כן צוין כי בגשר האף יש צלקת מימין, מחיצת האף סוטה קלות לימין, ישנו מעבר טוב בנחיר שמאל וקיים פוליפ אחורי מימין.
3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית שבדקה את התובע קבעה לו את הנכויות הבאות:
0% בגין שינויים בצורה קלה בצורת האף החיצוני ללא הפרעות נשימה.
0% בגין צלקת בגשר האף שאינה מפריעה או מכערת.
0% בגין הפרעה קלה בנשימה דרך האף.
כמו כן נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% עד יום 15.5.09. הנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי מחייבת בתיק זה מכוח סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
הנזק
כאב וסבל
4. לתובע נגרם שבר בגשר האף והוא נדרש לעבור ניתוח לתיקון השבר אשר במסגרתו בוצע יישור של מחיצת האף. בעקבות השבר באף, נותר התובע עם מגבלות כפי שתוארו בסעיפים 2 ו-3 לעיל. אמנם מגבלות אלה אינן עולות כדי נכות רפואית המזכה בשיעור נכות לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, אולם מדובר בפגמים צמיתים העלולים להסב לתובע אי נוחות. כך במיוחד לגבי ההפרעה בנשימה דרך נחיר ימין. בהקשר זה יוער כי בהעדר קביעה רפואית ברורה אין בידי להסיק כי הפרעת נשימה זו היא תולדה של פוליפ, כנטען על ידי הנתבעת. זאת כאשר הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, האמונה גם על בחינת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה, קבעה כי מגבלה זו היא תולדה של הפגיעה באף במסגרת התאונה. כמו כן טענות הנתבעת בנוגע לבעיות נשימה שהיו לתובע שנים רבות לפני התאונה אך מדגישות את הפגיעה בתובע עקב התאונה ולא להיפך. בנסיבות אלה, מכוח סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאנו נזק ממון), תשל"ז-1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס 10% מהסכום המקסימלי (ללא ניכוי גיל) בצירוף ריבית מיום התאונה.
כושר ההשתכרות של התובע
5. לטענת התובע, הוא סובל ממספר מגבלות, אשר אמנם אינן מצדיקות קביעת נכות רפואית, אך בשל היותן צמיתות יש לכמתן בשקלול קביעת כושר השתכרותו לעתיד. אין בידי לקבל טענה זו. השאלה הרלבנטית אינה האם נותר לתובע פגם רפואי כלשהו בעקבות התאונה, אלא האם הפגם משפיע על כושר השתכרותו. בסיכומיו של התובע לא הובהר באיזה אופן מגבלותיו של התובע משפיעות על כושרו להשתכר. בשים לב לשיעור הנכות ולטיבה, לא מצאתי כי יש הצדקה לפסוק לתובע פיצויי בגין גריעה מכושר השתכרות.
הפסדי השתכרות בעבר
6. התובע טוען כי לפי מסמכים רפואיים שצירף הוא היה במצב של אי כושר מלא עד סוף חודש פברואר 2009 ולפיכך הפסיד הכנסה שהיה מקבל בחודש עבודה השווה בערכים של היום לסך של 16,968 ש"ח. ברם אין די בצירוף אישורים רפואיים המעידים על אי כושר מלא על מנת להוכיח הפסד השתכרות. עסקינן בנזק מיוחד ולפיכך על התובע מוטל הנטל להוכיח כי נגרם לו הפסד הכנסה בפועל בחודש האמור. התובע הוא בעל עסק לטרקטורונים והוא צירף לסיכומיו אישור רואה חשבון לפו הכנסתיו בחודשים נובמבר ודצמבר 2008 עמדו על 15,000 ש"ח והכנסתו בחודש ינואר 2009 עמדה על סך של 13,000 ש"ח (בערכים נומינליים). ברם צודקת הנתבעת בטענותיה כי מדובר בדו"ח רואה חשבון משוער ובלתי מבוקר אשר ניתן בשנת 2009, לא ברור כלל מה משקפים הסכומים שצוינו (הכנסה החייבת במס או תקבולים לפני הוצאות). יתרה מכך, התובע טוען להפסד שכר מלא בחודש פברואר 2009 אולם לא הוגשה כל ראיה בנוגע להיקף השתכרותו בחודש זה. התובע לא הגיש דוחות מס הכנסה ודוחות מע"מ אשר היו עשויים לשפוך אור על השתכרותו לפני התאונה ובחודש אחריה. למעלה מן הנדרש אוסיף, כי יש טעם גם בטענת הנתבעת לפיה נתוני השכר אותם הציג התובע בסיכומיו עומדים בסתירה לנתוני שכרו החודשי כפי שהם משתקפים מהשכר הרבע שנתי שנלקח לצורך חישוב דמי פגיעה במוסד לביטוח לאומי. לפי נתון זה, שכרו החודשי של התובע היה בסך של 4,000 ש"ח בערכים נומינליים (צורף כנספח לתחשיב התובע). בנסיבות אלה, אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.
עזרה
7. נוכח טיב פגיעתו של התובע איני מוצאת הצדקה לפסוק לו פיצוי בגין עזרת צד ג'. כאמור, התובע נפצע באופן קל בפניו ונגרם שבר לאפו. אכן, מהמסמכים הרפואיים עולה כי בסמוך לאחר התאונה התלונן על כאבי ראש וסחרחורות. ברם מהחומר הרפואי לא עולה כי הוא נזקק לעזרת הזולת בשכר.
8. לפיצוי שנפסק בפסקה 4 לעיל יצורף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.
ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|